לקוחה אחת שלי הייתה חרדת סטטיסטיקות (היא לא היחידה, אבל נספר את הסיפור שלה). היא הייתה מאילו שישבו בהרצאות של סטטיסטיקה ולא הבינו על מה מדובר. אך בכל זאת עשתה מחקר כמותי.
לאחר שהקלידה את כל הנתונים התחלתי לשבת איתה על החלק הסטטיסטי. התחלנו בכל מיני מבחנים סטטיסטים. בהתחלה מבחנים פשוטים כמו T-TEST בשביל להבין מה הנתונים בכלל אומרים לנו. ישבנו יחד, הבנו את הנתונים ואת המשמעות של הנתונים. אחר כך עברנו לדברים קצת יותר מורכבים כמו מתאמים ורגרסיות.
להפתעתנו – כל השערות המחקר יצאו לא מובהקות. 
אז מה עושים? ככה אי אפשר להגיש עבודה.
סטטיסטיקה – זה כמו פלסטלינה – רק צריך לדעת איך ומה לבדוק.
התחלנו לשחק עם הנתונים קצת יותר ולהשוות בין אוכלוסיות שונות – גברים לעומת נשים, בעלי ותק רב בתפקיד לעומת בעלי ותק קטן בתפקיד, בעלי השכלה כזו או אחרת. בקיצור חתכנו את הנתונים מכל כיוון אפשרי. בסוף מצאנו הרבה דברים מעניינים שקשורים לוותק, ניסיון מקצועי, מקום עבודה וכו'.
כאשר השווינו בין נחקרים עם ותק שונה או שעבדו בשירות הפרטי לעומת ציבורי פתאום ראינו שתחושות הבטן של הלקוחה שלי מתאמתים.
שיפצנו קצת את השערות המחקר – כדי שיתאימו לממצאים שמצאנו, ויצאה לנו אחלה עבודה בסוף. גם הבדלים מובהקים בין האוכלוסיות, גם ממצאים שתמכו בתחושות הבטן של הלקוחה – מה שאפשר לך לכתוב דיון בעל ערך ומשמעותי. וחשוב מהכל – היא הבינה מה היא עושה בעבודה שלה! היא הבינה את המשמעות של הטבלאות והגרפים. זה לא היו סתם מספרים אלה משהו בעל ערך עבורה.