אחת הלקוחות שלי הייתה סטודנטית לתואר שני שעשתה במחקר בתחום של תופעת הזנות בחברה הישראלית.
היא עובדה על התזה כשנתיים, וסיימה בעצם את כל העבודה. היא הגישה את התזה להערות אחרונות של המנחה. ההערה המרכזית הייתה שהעבודה לא קוהרנטית, לא בנויה בצורה שבא דבר אחד מוביל לדבר אחר וכך הלאה.
משהו אישי על נושא הקוהרנטיות – זו באמת בעיה, גם כשאני כותבת משהו, מצגת, מאמר או כל דבר, לי הדברים תמיד נראים בסדר לוגי והגיוני, אך לא פעם אני מקבלת תגובות מאחרים שהדברים לא בנויים נכון. לפעמים כדי לראות את חוסר הסדר צריך לתת למישהו אחר לקרוא. אומרים שאוח לרגע רואה כל פגע.
וזה באמת מה שעשינו, קראתי את העבודה שלה, ואז התחלנו לשבת יחד.
קודם כל יצרנו שלד לסקר הספרות על דף, והתחלנו להזיז פסקאות למעלה ולמטה בהתאם לשלד החדש. לאחר מכן הוספנו משפטים שמחברים בין הנושאים ובין הפסקאות. משפטי פתיחה וסיכום הם אילו שיוצרים את ההבניה והסדר בין הדברים.
אח"כ עברנו להשערות לסטטיסטיקה. לא עשינו עיבודים סטטיסטיים חדשים כי הכל כבר היה, ועשינו שימוש במה שיש. אז מה כן עשינו? שינינו כותרות של טבלאות, הזזנו אותן ממקום למקום וארגנו אותם. את השערות המחקר שיפצנו, מיקדנו, הגדרנו מחדש. ואז את כל הפרק של ניתוח הממצאים ארגנו לפי השערות.
השערה מס' 1……….
מתחתיה הטבלאות שמסבירות את השערה מס' 1. ובסוף – סיכום של ההשערה – כן / לא אוששה.
השלב הבא היה הדיון. גם אותו סידרנו לפי השערות המחקר, חיברנו כמה משפטים מסקר הספרות והוספנו מספר ממצאים המשמעותיים.
תמצית, כברה זרמה מעצמה. כי ברגע שהעבודה מאורגנת נכון אז זה רק לקחת משפט או שניים מכל תחום ולכתוב בתמצית.
בתוכן כמעט לא נגעתי, כי העבודה כבר הייתה גמורה, אבל כן הארגון מחדש של סקר הספרות, ההשערות והממצאים עשה את העבודה להרבה יותר ברורה והגיונית לכל מי שמסתכל עליה.